דיבייט הוא מושג הלקוח מהשפה האנגלית (Debate). פירוש המילה בעברית, לפי האקדמיה ללשון 
עברית, הוא "מַעֳמָת", כשהכוונה היא לפעילות, לעיתים מאורגנת, של ויכוח פורמלי בעל פה. קיימים שני סוגים של דיבייט, האחד מתייחס לתחרות הכוללת שניים עד שמונה משתתפים המציגים טיעונים של בעד או נגד בנושא מוסכם שנקבע מראש והתוצאות נקבעות על ידי שופטים. צד אחד, לרוב גובר על הצד השני כאשר הוא מציג "תוכן" טוב יותר ו/או מבהיר את נושא הדיון באסטרטגיה טיעונית טובה יותר. אירוע כזה נפוץ בעיקר בבתי הספר ובאוניברסיטאות. הסוג השני של דיבייט נקרא "עימות" והכוונה היא לאירוע מונחה שכולל שני אנשים או יותר שצריכים להציג את עמדותיהם המנוגדות. דיבייט מסוג "עימות" נפוץ בעיקר בפוליטיקה, כך למשל במהלך הבחירות האחרונות לנשיאות ארצות הברית נערכו מספר עימותים בין הילארי קלינטון לדונאלנד טראמפ. כמו כן, גם בדיונים המתנהלים במליאה בכנסת נערכים עימותים.
בדיבייט נעשה שימוש רב בטכניקות שכנוע. אחת מטכניקות השכנוע שהיא רלוונטית ושימושית נקראת 'שלושת האלמנטים של אריסטו' וכשמה כן היא, ולכן כוללת שלושה אלמנטים: אתוס, פאתוס ולוגוס. אלמנט האתוס מתייחס לניסיון והמומחיות של הדובר ככלי לשכנוע. כך למשל ב- 1962 ערך הפסיכולוג החברתי הנודע, סטנלי מילגרם, ניסוי מפורסם בו בדק את מידת הציות של הנבדקים לדמות סמכותית שהורתה להם לבצע פעולה שעלולה להיות מנוגדת לערכיהם. תוצאות המחקר הראו שיעור ציות גבוה בהרבה מן הצפוי: 61%- 66% מהנבדקים צייתו לנסיין למרות שהתבקשו לעשות דבר מה שהיה מנוגד למצפונם. יתרה מכך, נמצא כי שיעור הציות עלה כאשר הדמות הסמכותית נכחה בסביבה. מכאן שניסוי זה מוכיח מעל לכל ספק כי כאשר יש דמות שאנו מעריכים את הסמכות שלה, את המומחיות שלה, אנו נוטים להאמין לה, להשתכנע מדבריה ואף לציית לה. פאתוס הוא האלמנט השני והוא נוגע לשכנוע באמצעות פנייה לרגש. הרבה פרסומות משתמשות באלמנט זה מפני שהוא יוצר אצל הצופה אמפתיה ובכך משכנע אותו לקנות את המוצר. האלמנט השלישי והאחרון הוא הלוגוס, אלמנט אשר משתמש בהיגיון כאמצעי שכנוע. הכוונה היא למתן נתונים, אחוזים, גרפים וכדומה אשר יהוו תימוכין כמותיים לטענות הנואם. הוספת נתונים אלו מעוררת אמינות כלפי הדובר והתוכן ולכן, באופן אוטומטי, הדובר נתפס כמשכנע יותר.
בעת האחרונה תחום הדיבייט תפס תאוצה במסגרות בתי הספר ומוסדות להשכלה גבוהה מתוך תפיסה שדיבייט אכן מהווה כלי לפיתוח יכולות הרטוריקה (אומנות השכנוע באמצעות שפה). כך למשל התפתחה בישראל ליגת הדיבייט הישראלית, לא מעט מוסדות אקדמאיים הקימו מועדוני דיבייט משלהם ושלל נבחרות מבתי ספר שונים משתתפות בתחרויות דיבייט בארץ ובעולם. מלבד פיתוח יכולות הרטוריקה, הרחבת הידע והתנסות בעולם הדיבייט מעניקה גם פיתוח של יכולות ההבעה בעל פה, חיזוק והעצמה של הביטחון העצמי דרך עמידה מול קהל, הרחבת הידע הכללי באמצעות חשיפה לשני הצדדים של המטבע, לשמוע גם את ה'בעד' וגם את ה'נגד', ואף יותר מכך- ללמוד כיצד לטעון בעד נושא מסוים או נגד נושא מסוים גם אם הדבר נוגד את העמדה האישית של נושא הדברים. תועלות אלו יכולות לשרת אותנו במגוון סיטואציות אחרות ונפוצות בחיינו שהן מעבר לדיבייט הלכה למעשה: העברת פרזנטציה במקום העבודה, שיווק ומכירות, שכנוע חבר לאכול במסעדה זו ולא אחרת או כל סיטואציה יומיומית אחרת העולה בדעתך.
חשוב לציין כי המיומנויות שהוזכרו לעיל אינן מיומנויות מולדות גרידא אלא גם נרכשות. לאלה שנולדו עם יכולות אלו ניתן לשפר ולפתח אותן ולאלה שלא נולדו איתן ניתן לרכוש אותן באמצעות אימון ולמידה. תכנית הדיבייט לנוער ולילדים שלנו עוסקת ממש בנקודה זו, דרך היכרות עם התמודדות עם פחד קהל, רכישת כלים להעברת מסרים טובה יותר, ביניהם שימוש נכון בשפת גוף, היכרות עם מבנה הנאום ובנייה נכונה של טיעונים, חשיפה לשיטות שכנוע שונות ועוד.
להזמנות של סדנת דיבייט לנוער ולילדים וקבלת פרטים נוספים צרו קשר:
03-9025553
